על נפלאות ה-Free Style:
כולנו יודעים שתכנון והכנה הם דברים נדרשים אם אנחנו מעבירים פרזנטציה, רוצים להפיק תוצאות עסקיות, הולכים לראיון עבודה, או מעבירים סדנא. חלק מההכנה שלנו כולל את זה שנשים על הדף את הזמן, את הרעיונות, המילים והמספרים.
כאשר אני מעבירה קורס, תמיד יש לי לו"ז מוכן מראש עם כל הנושאים עליהם אני רוצה לדבר והזמנים שאני מקצה לכל נושא ונושא. ככה למדתי. לנהל בצורה הדוקה את המרחב. אין ספק שתכנון והכנה הם חשובים מאד כאשר אנחנו רוצים להשיג תוצאות במציאות הפיסית, אולם, אחרי שנים רבות של קיום עסק עצמאי ואימון בעלי מקצועות חופשיים, התבהר לי שהתכנון וההכנה הם רק חצי מהתמונה. הם מאפשרים לנו ליצור מציאות במידת מה ועשויים פעמים רבות להגביל אותנו מ"להקשיב למה רוצה לקרות".
המציאות בד"כ לא הולכת לפי התוכניות. למעשה, בכל השנים בהם אני מלווה עסקים, מעולם לא ראיתי מציאות שהולכת בדיוק לפי התוכניות. המציאות נוטה תמיד למעלה או למטה, ימינה או שמאלה מהתכנונים שעשינו. ומכיוון שהתוכניות שעשינו מוגבלות לאותה נקודת מבט בה היינו, כאשר אנחנו מתקדמים קדימה, אנחנו רואים דברים שלא ראינו לפני כן, ואנו עשויים למצוא את עצמינו במקום בו התוכניות שעשינו - כבר לא רלוונטיות. ואז - אם אין בנו את הגמישות לשנות אותן, אנחנו חווים תסכול מהפער שבינן לבין המציאות שלנו. והן יכולות אף להפוך להיות עדות לכשלון ולייצר תלונה בינינו לבין עצמינו.
אז מה אני אומרת בעצם? שלא משנה אילו תוכניות יש לנו, כדאי לכל אחד מאיתנו לייצר לנו "זמן מחוץ לזמן" מרווח של הקשבה ל"מה רוצה לקרות". מיכוון שאלו הם הזמנים בהם יוצים מתוכנו משאבים וכשרונות שלא בהכרח הכרנו. אלו השמנים בהם מגיעות לפתחנו אפשרויות שאותן לא יכולנו לצפות מראש או לתכנן. כדאי לנו להשאיר מרווח ל Free Style. כל אחד מאיתנו יכול להזכר במקרים בהם לא שמנו לב, לא התאמצנו ולא היינו קשורים לתוצאה כלשהי או לזמן בו היא צריכה לקרות - אז קרו לנו דברים נפלאי ובלתי צפויים. לקוח שפגשנו על הבר, הצעה נהדרת שקיבלנו, שותף שפגשנו, או שיחה אישית ששינתה את מהלך חיינו. אם אנחנו מתוכננים עעד הצוואר - אין לנו מקום להקשיב לדברים הנפלאים האלו שקורים רק במקום של נשימה.
והנה איך שלמדתי את זה בגרסת ההנחיה:
בקורס יסודות האלכימיה יש חלק של אימון לייזר אישי שבו כל אחד מהמשתתפים אומר מהו הדבר שהוא הכי מתבייש בו בשביל להתמיר אותו.
אחד מהמשתתפים - מתכנת מחשבים צעיר בן 24 אמר לי שהוא הכי מתבייש באימפולסיביות שלו. שאלתי אותו איך זה מתבטא במציאות והוא ענה שהוא קונה באינטרנט דברים שהוא לא צריך, והוא לפעמים מקיים שיחות רכילות שעדיף היה לא לקיים.
אני: מה אתה עושה רגע אחד לפני שאתה קונה משהו או מרכל?
הוא: אני מתעסק עם משהו בעבודה.
אני: ומה החוויה שלך בעבודה?
הוא: נאנח והתכווץ בכסא ולרגע הוא היה נראה לי כמו איש זקן ולאה שרוצה לצאת לפנסיה. הוא שונא את העבודה שלו. הוא מרגיש שהוא הולך בכל יום למשרד עם פלורוסנטים ושם את עצמו בכלא: בגלל שזה מה שלימדו אותו שצריך לעשות. הוא לא היה בטיול אחרי הצבא. הוא המשיך מיד לתואר ומיד לתוך שוק העבודה וזה בכלל לא מה שהוא רוצה לעשות בחיים. הוא הלך ללמוד תכנות מחשבים כי זה מה שההורים שלו ציפו ממנו והוא על מסלול אוטומטי למה שהם מגדירים כהצלחה.
שאלתי אותו: בן כמה ההוא שנחפז לקנות באינטרנט ו"פולט" דברים שאח"כ הוא מצטער עליהם?
והוא אמר לי: הוא ילד. ילד קטן.
פתאום התבוננתי עליו וראיתי בעיניים שלו ילד קטן מדוכא ועצוב.
ילד שאין לו רשות להיות, להתבטא, לרצות. ילד שאין לו מקום ושאסור לו לטייל, לנוח, לחוות את החיים רגע לפני שהוא נדרש להתבגר. ואז - הילד הפנימי שלו "מורד", הוא יוצא לו בעבודה באמצע היום ותובע את מקומו. הוא רוצה לשחק. לפטפט ולא להיות פה בעבודה המשעממת הזו שהוא לא סובל.
וכשהתבוננתי עליו, התחילו הדמעות לזלוג בלי שום שליטה והתבוננתי על כל הנוכחים - כל אחד והילד או הילדה הפנימיים שבתוכו. כולם רוצים רשות לצאת החוצה ולשחק. כולם זקוקים לחיבוק. למילה טובה. ראיתי כמה שאנחנו קשים עם הילדים הפנימיים שבתוכנו. כמה שאנחנו מתביישים בהם, מדכאים אותם ודורשים מהם לשבת ישר ולהתנהג יפה. ראיתי כמה יופי, תמימות, אמונה ויצירתיות שיש בילדים הפנימיים של כל אחד ואחת מהם. כמה חוכמה ראשונית ובלתי נגועה יש בהם. וכמה הם מתוסכלים. בלתי מוקשבים. מושתקים ומוסתרים בחיינו.
זה נגע בי עמוקות ולא יכולתי להמשיך הלאה לפי התוכנית. באופן אינטואיטיבי כינסתי את כולם למעגל והעברתי את כולנו מדיטציה של מפגש, סליחה, אהבה ומזור לילדים הפנימיים שלנו. זה פשוט יצא ממני בלי שום הכנה ובלי תכנון. "מחוץ לזמן" ורק מתוך ההקשבה אל המרחב. יצאו מתוך ליבי מילים מרפאות שנגעו באופן אישי לכל אחד ואחת מהמשתתפים
בסוף המדיטציה כולנו היינו שלוליות. והרגשנו שעשינו עוד קצת שלום עם עצמינו, עם החלקים הקטנים וחסרי האונים שבנו.
מאז, בכל קורס של יסודות האלכימיה יש מדיטציית סליחה עם הילד הפנימי. ובכל פעם זה מאורע עוצמתי, נוגע ומדוייק. וזה בא אלי רק בגלל שהייתי נוכחת ב"כאן ועכשיו" ונפרדתי מהלו"ז המתוכנן בשביל להביא ריפוי לעצמי ולנוכחים במרחב. זה הקסם של ה- Free Style. הוא מתאפיין בהקשבה, בקלות ובהולמות. הוא מגיע אלינו ללא מאמץ והוא דורש מאיתנו מרווח ואיפשור במקום ניהול ותכנון.
אז תרשו לעצמיכם - להשאיר מקום ל Free Style.
ואם אתם רוצים להצטרף למפגשי Free Style בבית של ציפור - מדי יום שני בין השעות 20:00-22:00 בעלות סמלית של 50 ש"ח בלבד אתם מוזמנים להשאיר פרטיכם ולקבל מייל עם כתובת ופרטי הגעה לבית של ציפור
מלאו פרטיכם ויצאתם לדרך